שושנת קהיר הסגולה ואחרון גיבורי הפעולה- מה דומה ומה שונה?

הצופה והגיבור של סרט מסוים הם שתי ישויות נפרדות שלא יכולות להיפגש. אנחנו כצופים בוחרים לצפות בסרט כזה או אחר, בוחרים להישאב למשך זמן ממוצע של שעתיים לעולם יוצא דופן שלא הכרנו עד היום. עולם שהושקעו בו זמן ומחשבה רבים בתחומי התסריט, הבימוי, הצילום, העריכה ותחומים רבים אחרים. בסיומו של הסרט אנו יוצאים מבית הקולנוע (או סוגרים את הטלוויזיה/מחשב/דרך צפייה אחרת בבית) ועוזבים את עולם הסרט. הזמן המוקצב שלנו בעולם הבדוי הסתיים ואנחנו הצופים נשארים רק עם המחשבות והתהיות. אבל מה אם בדרך כלשהי, מוסברת יותר או פחות, נעשה מפגש בין הגיבור שחי, מדבר ופועל על פי רצון התסריטאי לבין הצופה, ישות עצמאית שלא תלויה באף החלטה חוץ מההחלטה שלה? השאלה הזו בדיוק היא חלק משמעותי במיוחד בשני סרטים של שני במאים שונים מאוד: שושנת קהיר הסגולה שבוים על ידי וודי אלן ואחרון גיבורי הפעולה שבוים על ידי ג'ון מקטירנן.

קשה למצוא דמיון רב בין שני הבמאים הללו, סרטיו של מקטירנן (שבהם ניתן למנות את "מת לחיות" ואת "הטורף") הם סרטי אקשן ומתח מלאי אדרנלין שמשאירים את הצופה על קצה הכיסא במהלך הצפייה. מכילים גיבור קשוח שנלחם ברעים בלי פחד בעוד סרטיו של וודי אלן (בהם ניתן למנות את "קח את הכסף וברח", "הרומן שלי עם אנני" ו"לפרק את הארי" עליו נכתב בבלוג זה בעבר) מציגים סיטואציות הזויות ומופרכות אליהן נכנסת דמותו הסרקסטית והנוירוטית תוך כדי דיאלוגים שנונים בהם מועלות תהיות פילוסופיות. ועדיין, ניתן למצוא מספר נקודות דמיון בין שני הסרטים.

שושנת קהיר הסגולה מתרחש בשנת 1935, במהלך תקופת השפל הגדול בארה"ב. סרט זה מתאר את סיפורה של ססיליה (מיה פארו), שעובדת במלצרות במסעדה עמוסה וצפופה, חיה בבית עם בעלה האלים והבוגד שלא עובד בכלל. ומתנחמת בהנאה היחידה בחייה: הקולנוע, כאשר היא נמצאת במסעדה היא הולכת לסרטים כמעט כל ערב ולא מפסיקה לדבר על קולנוע עם אחותה. חייה מקבלים תפנית כאשר טום בקסטר (ג'ף דניאלס), אחת הדמויות בסרט "שושנת קהיר הסגולה" בו צופה ססיליה, מבחין בה, מתאהב בה ויוצא אל המסך על מנת להכיר אותה.

אחרון גיבורי הפעולה מתאר את סיפורו של דני (אוסטין אובריאן), ילד בודד וחסר חברים שמבלה את מרבית יומו בבית הקולנוע בצפייה בסרטים בהם נמצאת דמותו של ג'ק סלייטר (ארנולד שוורצנגר, שמגלם את הדמות הפיקטיבית של ג'ק סלייטר בתוך הסרט הפנימי וגם גרסה של עצמו מחוץ לסרט). כאשר מקרין הסרטים ניק מביא לו כרטיס קסמים שקיבל מהודיני (כי חייבים להסביר תופעות על טבעיות איכשהו), מגיע דני אל תוך מכוניתו של גיבורו סלייטר. השניים מכירים ונעזרים אחד בשני בשביל לנצח את הרעים.

שני הגיבורים (ססיליה מששנת קהיר הסגולה מימין ודני מאחרון גיבורי הפעולה משמאל) של שני הסרטים בהנאה היחידה ביומם- צפייה בסרטים.

אז מה דומה ומה שונה בין הסרטים (מכאן והלאה, ספוילרים לשני הסרטים)

שני הסרטים מכילים קווי דמיון ביניהם: בשניהם גיבור הסרט הוא אדם שחייו כמעט בודדים ומצליח למצוא נחמה יחידה בעולם הסרטים ובדמות ספציפית שבסרטיה הוא צופה פעם אחר פעם. כמו כן המפגש בין גיבור הסרט החיצוני לגיבור הסרט הפנימי הוא חיוני להתפתחות העלילה (הבעיה המרכזית בעלילת שושנת קהיר הסגולה היא היציאה של בקסטר מהמסך ובאחרון גיבורי הפעולה הידע של דני על עולם הסרט עוזר לו ולסלייטר בניצחון הרעים) אבל מעבר לרעיון הכללי, ישנם הבדלים רבים בין השניים.

בדומה לשאר סרטיו של וודי אלן, גם שושנת קהיר הסגולה מתעסק ברובו באבסורד שנוצר כתוצאה מהסיטואציה ההזויה מלכתחילה. בתוך הסרט ממנו יצא בקסטר, נותרות שאר הדמויות מבולבלות, חסרות מעש ואבודות לאור העובדה שהעלילה שלהם לא יכולה להמשיך. הדבר גורם להם להתלונן, לריב ביניהם ועם הקהל המאוכזב שלא זכה לסרט ההרפתקאות עליו שילם כרטיס. כל זאת בזמן שבקסטר מגלה את העולם האמיתי על כל מאפייניו- הוא לומד כי כספו מזויף, כי לא כל מכונית שנכנסים אליה מתחילה לנוע באופן מיידי וכי כאשר זוג מתנשק העולם לא מתפייד לאט לאט.

דני אכן מכניס גיוון וחידוש לאחרון גיבורי הפעולה. תוך כדי מרדפים וקרבות אשר אופייניים לז'אנר האקשן, מנסה דני להוכיח לסלייטר שהוא נמצא בתוך סרט (חוסר יכולת לקלל, מספרי טלפון שמתחילים כולם ב555, פגיעות קלות ממקרים מסוכנים שיכלו לפצוע קשות ואף להרוג במציאות) אבל מדובר בעלילה צדדית והפוגות קומיות בלבד. העניין המרכזי בסרט הוא המזימה של הרעים לבצע פיצוץ המוני והיא אכן מקבלת את מרבית הפוקוס בסרט. דמותו של דני מספקת מספר רגעי מודעות עצמית אך הם קומיים ומלבד מספר רגעים בהם דני מספק אינפורמציה חשובה שקיבל כצופה בסרט, הוא לא תורם באופן משמעותי.

דני מנסה להוכיח לג'ק סלייטר שהוא דמות בסרט ורוצה להראות לו את הפסטר של "שליחות קטלנית" עליו מופיע ארנולד שוורצנגר, אך מגלה שביקום זה סילבסטר סטאלון משחק את התפקיד המפורסם

בשני הסרטים ישנה הופעה של השחקן שמגלם את הדמות הפנימית אבל להופעה זו יש תפקיד והיקף שונים בסרט- בשושנת קהיר הסגולה מופיע השחקן הבדיוני גיל שפרד (שמגולם אף הוא על ידי ג'ף דניאלס). הוא חושש שבן דמותו, בעל המאפיינים החיצוניים הזהים לשלו (מדובר בדמות אותה שיחק) יעשה פשעים נוראיים ויפגע בתדמיתו בגלל שאנשים יחשבו שמדובר בו. לכן הוא טס אל ניו ג'רזי (עיר התרחשות הסרט) בשביל לפגוש את טום בקסטר ולשכנע אותו לחזור אל תוך הסרט. הבעיה נוצרת כאשר הוא מתאהב גם כן בססיליה ולא מבין איך היא מסוגלת להיות מאוהבת בדמות בדיונית.

באחרון גיבורי הפעולה, הנבל הראשי מר בנדיקט (צ'ארלס דאנס) רוצה לרצוח את ארנולד שוורצנגר וככה להרוג את סלייטר (אם תשאלו אותי היה הרבה יותר פשוט להרוג את סלייטר אבל מה אני מבין בסרטים) אבל שוורצנגר מופיע כעצמו בסצנות בודדות לקראת סיום הסרט בפרמיירה של "ג'ק סלייטר 4" ויש לו מעט מאוד שורות. הוא חיוני לשיאו של הסרט אבל לא היה משמעותי באף חלק אחר שלו.

עימות בין טום באקסטר הדמות, לבין גיל שפרד, השחקן שמגלם אותו

שני הסרטים מציגים גם מצב הפוך ממה שהיה במשך מרבית הסרט, ובשני הסרטים המטרה של היפוך זה היא פתירת הבעיה המרכזית בסרט, למרות שהיא שונה בין שני הסרטים: ססיליה מחליטה לחזור ביחד עם בקסטר אל תוך עולם הסרטים בתקווה שהדבר יוכל להחזיר את הדברים לקדמותם. במקביל לכך שססיליה נחשפת לזיופים השונים שמתרחשים בעולם הסרטים, סדר הדברים בעלילת הסרט אכן חוזר לקדמותו אבל עדיין ישנו בלבול מהשינוי. במהרה הדמויות מבינות שאין יותר חוקים שמגבילים אותן לאותה פעולה פעם אחר פעם בעלילה שחוזרת על עצמה והם יכולים להיות עצמאיים (אפשר לומר, אנושיים), הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא כאשר מארח המסעדה המאופק מחליט לפצוח לפתע בריקוד סטפס.

כאשר סלייטר ודני יוצאים מהמסך, הם עושים זאת בלית ברירה בשביל לעצור את מר בנדיקט שברח מעולם הסרט- סלייטר מגלה על ההשלכות הפיזיות של מעשיו בחיים האמיתיים (כאב מפעולות מסוכנות אותן היה מבצע ללא בעיה בתוך הסרט בין היתר) ומביע את צערו וכעסו כשהוא מבין שהוא דמות מזויפת, הוא כועס על כך שהתסריטאים התאכזרו אליו בגלל שהוא בסך הכל דמות ולכן הרגו את בנו ללא רחמים. במקביל מר בנדיקט מגלה על אדישות המשטרה לנוכח הפשעים אותם הוא מבצע באופן ציבורי ואף מכריז עליהם.

סלייטר מבולבל בעולם האמיתי ולא מבין למה לא כל ירייה שלו פוגעת בדיוק במטרה כמו בסרט

הבדל נוסף בין הסרטים הוא לגבי אופן ההבדל בין מציאות לסרט מבחינתנו, שצופים בשני היקומים בתור סרט. בשושנת קהיר הסגולה ישנו הבדל ויזואלי מובהק: עולם הסרט הפנימי הוא כולו בשחור לבן והמציאות היא צבעונית בזמן שבאחרון גיבורי הפעולה קטעי האקשן שמתרחשים בסרט הבדיוני נראים מעט מוגזמים יותר אבל בכל זאת מזכירים זה את זה. בנוסף קיים קישור רעיוני בין שני העולמות- אחת מהסצנות המרכזיות והטראומטיות ביותר עבור ג'ק (בעולם הסרטים שבו הוא חי) היא בעימות על הגג נגד יריבו המושבע שבמהלכו נופל בנו אל מותו, הסצנה חוזרת על עצמה כאשר יריבו יוצא גם כן מהמסך אל "המציאות" ומחזיק כעת בדני בתור בן ערובה, המקרה חוזר על עצמו מבחינת רצף האירועים אך הפעם מצליח סלייטר להציל את דני.

בזמן שהעולם ה"אמיתי" מוצג בצבעים רגילים, עולם "הסרט" מוצג בשחור לבן.

באופן הגיוני למדי, הרעיון המרכזי שבא לידי ביטוי בכל אחד מהסרטים הוא שונה- שושנת קהיר הסגולה מסתיים כאשר מבטיח שפרד לססיליה שכאשר תצא מהמסך, הוא ימתין לה והם יחיו ביחד בחיים האמיתיים אך למעשה הוא מספיק לברוח לפני שהיא מגיעה אליו. מה שמייצר טון פסימי וריאלסטי הטוען כי בזמן שבסרט הכל הולך כמו שצריך, בחיים האמיתיים ישנה אכזבה ורגעים קשים. לא רק שאחרון גיבורי הפעולה לא עושה הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין עולם הסרט, הוא גם קושר בין השניים ומנסה לטעון שהחיים יכולים להיות הזויים כמו בסרט בדיוני. שני הסרטים הללו אמנם מכילים רעיון ראשוני דומה אבל מתייחסים אליו בגישות שונות לגמרי שמושפעות משפות קולנועיות שונות מאוד האחת מהשנייה.

#וודיאלן #גוןמקטירנן #ארנולדשוורצנגר #שושנתקהירהסגולה #אחרוןגיבוריהפעולה