הסרט הראשון שלי

מן הסתם, לא כל הבמאים פעילים במשך אותה תקופת זמן, חלק מהבמאים עובדים במשך עשרות שנים(כמו למשל מרטין סקורסזה או וודי אלן שפעילים מאז שנות השבעים ועד היום) וחלקם פעילים במשך תקופת זמן קצרה יותר. מה שמשותף לכולם הוא שכולם התחילו בנקודה מסוימת. לכל במאי, לא משנה כמה זמן הוא פעיל, אם יש לו 8 סרטים או 40, אם הוא עובד על כל סרט במשך שנתיים-שלוש לפחות או שהוא מוציא סרט חדש בכל שנה, כל במאי התחיל בנקודה מסוימת עם סרט הביכורים שלו, הסרט שחשף אותו לראשונה לקהל הרחב.

באופן אישי, אני פחות מאמין בחשיבות של רושם ראשוני, התפישה לגבי אנשים שמתקבלת במפגש ראשון יכולה להתגלות כמוטעית לחלוטין לאחר היכרות מעמיקה יותר, אבל דווקא בסרטים ניתן ללמוד קצת על מספר גורמים המאפיינים את אותו במאי שיאפיינו ככל הנראה ברמה כזו או אחרת את כל סרטיו( למשל מבנה נראטיבי, סגנון ויזואלי או שחקנים קבועים). לכן, לכבוד שבועות (ככל הנראה קצת באיחור), הנה כמה סרטי ביכורים מוצלחים ומומלצים במיוחד.

המאמר אומנם עוסק בחמישה סרטים בלבד אך ישנה התייחסות למספר סרטים נוספים, במקרים בהם שם הסרט בעברית רחוק שנות אור מהשם המקורי של הסרט, השם המקורי יופיע בהערת שוליים בסוף המאמר כדי שיהיה אפשר לאתר אותו במידה ותרצו לצפות בו.

500 ימים עם סאמר (2009)- מארק ווב

הסרט, שמהווה הסרט הראשון באורך מלא שבויים על ידי מארק ווב, מספר את סיפורו של תום(ג'וזף גורדון לוויט), המנסה לנתח במבט לאחור מה השתבש במערכת היחסים שלו עם סאמר (זואי דשאנל). כתוצאה מכך תום (ביחד איתנו, הצופים) מסתכל על אירועים משמעותיים במערכת היחסים שלהם, מפגישתם הראשונה, דרך גילוי אהבתם המשותפת ללהקת הסמית'ס ומפגשים שונים ומשמעותיים בשבילו עם סאמר. קשה לשים את האצבע בדיוק על מה שהופך את הסרט הזה לכל כך מוצלח, אולי מדובר בכתיבה השנונה, אולי בכימיה הנהדרת של זואי דשאנל וג'וזף גורדון לוויט, התסריט שקשה שלא להרגיש אמפתיה כלפי הגיבור שלו או אולי בעובדה שקלארק גרג, השחקן שנמצא בכל מקום נמצא גם בסרט הזה ,ככל הנראה ערבוב של כל המוזכרים לעיל.

חשוב לציין את הריחוק שנוצר בסרט מההתחלה- אחד מקטעי הקריינות הראשונים מבהיר לנו מפורשות "זהו לא סרט קומדיה רומנטית" על אף התחושה העליזה שמאפיינת את מרביתו (שבאה לידי ביטוי בעיצוב העולם האופטימי והנאיבי של תום ובקטע ריקוד רנדומלי ומקסים כאחד). הבהרה זו מלווה אותנו במהלך הסרט כולו ומאפשרת לנו להסתכל על הסרט גם מנקודת מבט ביקורתית שמעלה מספר שאלות- האם תום הוא מספר מהימן? האם הוא לא מציג לנו את מערכת היחסים עם סאמר באופן חיובי ושמח כל כך באופן מכוון? האם הוא לא משמיט רגעים כואבים שיכולים להיות הקשיים שהובילו לפירוק מערכת היחסים? האם תום לא מעניק חשיבות גדולה לרגעים קטנים שהיו חסרי משמעות בעבור סאמר? הרי אנו יודעים כבר שקיים פגם מסוים בתפישתו של תום אודות רומנטיקה שמושפעת מהבנה לא נכונה של סיום הסרט "הבוגר", האם פגם זה לא מאפיין את כל ההסתכלות שלו על העולם?

מורכבות זו מועברת באופן נהדר ומעורר מחשבה בסרט, מדובר בסרט מומלץ לצפייה (אבל לא מומלץ כדייט ראשון).

מה נמצא בעתידו של הבמאי?

לאחר סרט זה, ווב עשה שינוי קטן ולא שמר כל כך על אותו הסגנון, שני הסרטים הבאים (והיחידים נכון לכתיבת שורות אלו) בפילמוגרפיה שלו הם החידושים (ככל הנראה לא האחרונים) של ספיידרמן- ספיידרמן המופלא והמשכו, ספיידרמן המופלא 2 (בו מככב אנדרו גארפילד כספיידרמן, למי שהספיק כמוני להתבלבל מכל החידושים שלהם זוכה איש העכביש). עם כמה ששם הבמאי אירוני בהתחשב בגיבור הסרט( ספיידרמן יורה קורי עכביש= Spider Web כמו ב"מארק ווב" הבמאי) אני מקווה שבעתיד יחזור ווב לביים סרט כל כך רגיש, מיוחד וחד פעמי כמו "500 ימים עם סאמר".

מת על המתים[1] (2004) - אדגר רייט

למרות שבאופן אישי אני פחות אוהב סרטי אימהShaun of the deadהוא עדיין אחד מהסרטים האהובים עליי. הסרט מספר על שון(סיימון פג), לוזר שעובד בעבודה משעממת בחנות אלקטרוניקה, לא זוכה לכבוד מחבריו לעבודה ומבלה את רוב זמנו בפאב המקומי ובלשחק בפלייסטיישן עם חברו הטוב אד (ניק פרוסט). שון לא עושה שום דבר משמעותי עם חייו ולכן חברתו ליז נפרדת ממנו. לשון אין הרבה זמן להתבאס מזה בגלל שבמהרה מתפרצת בעירו מגפת זומבים קטלנית.

הסרט הוא מעין סרט אימה קומי (בפוסטר של הסרט נאמר כי הסרט הוא "קומדיה רומנטית... עם זומבים( ובאופן

מסוים הוא מצליח לעמוד בהבטחה זו, לצד קו העלילה הרומנטי ללא ספק שמתאר את סיפורם של שון וליז והשטויות של שון ואד, יש גם זומבים. דוגמה מצוינת לשילוב קליל זה מתרחשת כאשר שון ואד חוזרים מהפאב ומבחינים ברחוק מזומבי, אולי בגלל הראייה הלקויה בלילה או פשוט בגלל שהם מאוד שיכורים הם לא מבינים את זה ומזמזמים ביחד איתו שיר. כמו כן, באחת הסצנות, על מנת להתחמק מהזומבים (שון ואד חוזרים לא פעם במהלך הסרט על כך שאסור לקרוא להם זומבים, הם מתייחסים ל"Z word" כמילה פוגענית), חבורת השורדים במגפה עוברת קורס משחק מזורז על מנת לגלם זומבים (סליחה שון ואד) בשביל שלא יותקפו כשהם עוברים ברחוב.

קשה לדבר על הסרט מבלי להתייחס לרמזים המטרימים הרבים שבו, כבר בצפייה הראשונה ניתן להבחין במספר מצבים שחוזים את מה שעתיד להתרחש ובצפיות הבאות ניתן למצוא עוד ועוד מקרים חשאיים יותר שבהם נאמר לנו מה עומד להתרחש, ואנחנו פשוט פספסנו את זה.

הסרט הוא בסך הכל סרט כיפי מאוד ומומלץ במיוחד לצפייה עם חברים, הוא מספק מספר רגעים נפלאים שנזכרים גם אחרי הצפייה בסרט.

חשוב לציין שהסרט הוא לא נקודת המפגש הראשונה של היוצרים שלו, החבורה שמורכבת מהבמאי(ואחד התסריטאים) אדגר רייט, הכוכב הראשי (והתסריטאי השני) סיימון פג וכוכב המשנה ניק פרוסט החלה את דרכה כבר כחמש שנים קודם לכן, בסיטקום בריטי וצנוע בשם Spaced שמספר על גבר ואישה שמעמידים פני זוג בשביל לגור ביחד בדירה. מלבד הצוות החוזר ישנם מספר רפרנסים לסדרה הזו במהלך הסרט שמצליחים לעורר נוסטלגיה במעריציה.

מה נמצא בעתידו של הבמאי?

אדגר רייט המשיך לעבוד עם פג ופרוסט בשני סרטים נוספים בשם שוטרים לוהטים[2] וסוף העולם[3](לא לבלבל עם סוף![4] שמספר על חבורת סלבריטאים במסיבה שנקלעים לאפוקליפסה). שמהווים ביחד עם סרט זה את "טרילוגיית הקורנטו", שלושה סרטי קומדיה שמתמקדים כל אחד במוסכמויות של ז'אנר אחר (ומכילים כל אחד סצנה שבה אחת הדמויות אוכלת טילון, קורנטו באנגלית). בין לבין רייט הבריטי הספיק ב2010 לביים את סרטו האמריקאי הראשון "סקוט פילגרים נגד העולם" (אמרתי את זה גם בפרסום הקודם של הבלוג ואומר זאת גם הפעם, אני לא מתכוון לקרוא לו "האקסים של החברה שלי" כמו שהחליטו לקרוא לו משום מה בארץ).

טיסה נעימה [5] (1980) - ג'ים אברהמס, דייויד וג'רי צוקר

כן כן, קראתם נכון, לסרט ישנם שלושה במאים ומדובר בסרט הביכורים של שלושתם! באחד מסרטי הקומדיה המוצלחים והמטורללים ביותר שנעשו, מספרים לנו השלושה על טיסה אסונית במיוחד שבה חלק נכבד מהנוכחים לוקים בוירוס קטלני, בנוסף לכך, המטוס עומד להתרסק בגלל שהטייס התעלף ועל המטוס נמצא רק איש אחד שמסוגל להציל את המצב.

כל קשר אפשרי בין סרט זה לבין המציאות הוא מקרי בהחלט, ולפי מה שזה נראה זו הכוונה, דרך משפטי קאלט מידיים, סיפורי רקע בלתי אמינים וחוויות שסביר להניח שאף אחד לא נתקל בהן כאשר עלה על מטוס, נוצר על הצופים קושי רב להזדהות עם מצבן האבסורדי והמסוכן של הדמויות. הסרט לוקח מוסכמויות מוכרות היטב לצופה מסרטי אסונות שונים, מקצין אותן ככל שניתן והופך אותן למגוחכות. בסרט אין כמעט דמות אחת הגיונית ולכל דמות ישנה השריטה האישית שלה. במקרה זה נאלצת קבוצה הזויה זו להישאר יחדיו ולהציל מטוס מלא בנוסעים.

גם בסרט זה ישנה עלילה רומנטית כמובן, הפעם מדובר בטד, טייס עם טראומה מתקופתו כטייס אשר עולה על מטוס בשביל לזכות בחזרה באהובתו איליין, אבל מה שהוא לא יודע זה שעלה על טיסה מהגיהינום שבה כל מה שיכול להשתבש, כמובן ישתבש, והוא יהיה מי שיהיה עליו לתקן זאת בסופו של דבר.

לא צריך להתאמץ יותר מדי בשביל למנות רגעי קאלט מהסרט, בין אם השיחה האבסורדית בין הילד לבין טייס המשנה שטוען נחרצות כי הוא לא שחקן הכדורסל המפורסם קארים עבדול ג'באר, בין אם בשורת האנשים שמנסה כל אחת בתורה להעיר נערה שהתעלפה בדרך הייחודית שלו ובין אם משפט הקאלט האולטימטיבי "I am serious, and don't call me Shirley", מדובר בסרט מצחיק עד דמעות שמפר את כל מה שהקהל מצפה לו ולא מפסיק להפתיע לרגע בשונות המרעננת שלו ממה שקדם לו ולמען האמת גם מחלק ממה שיבוא אחריו.

מה נמצא בעתידם של הבמאים?

ג'ים אברהמס, והאחים לבית צוקר המשיכו לעשות קומדיות מטורללות, הם חזרו לביים כטריו את סודי ביותר, ולאחר מכן התפצלו- ג'ים אברהמס ביים את לרקוד עם טייסים [6] ואת המשכו לרקוד עם לוחמים [7] בעוד דייויד צוקר ביים את סדרת סרטי "האקדח מת מצחוק[8]" בכיכובו של לזלי נילסן המנוח (שתפקידו הבלתי נשכח ב"טיסה נעימה" היה הופעתו הראשונה בתפקיד קומי) ואילו ג'רי צוקר יצא ממסגרת הקומדיה וביים את "רוח רפאים" (AKA הסרט עם סצנת הפיסול המפורסמת שזכתה לאלפי מחוות).

ציפורי חול (2016)- אמיר וולף

מדובר בסרט הכי חדש ברשימה, וכמו כן בסרט הישראלי היחיד ברשימה, אך אלו לא הפרטים היחידים שמייחדים אותו משאר הסרטים שסוקרו פה.

הסרט נפתח כאשר נמצאת בירקון גופת גבר בן כ-80 ועוקב אחרי אמנון (אמנון וולף) שמנסה לחקור את האירועים שהובילו למוות זה. במקביל לכך מסופר לנו סיפורו של עמיקם (עודד תאומי), אותו גבר בן 80 אשר מתחזה לניצול שואה ועוקץ ניצולות שואה אמיתיות ועל שתיים מהניצולות הללו.

הסרט לא מנסה להישען בנוחות על הגדרה אחת, מדובר במותחן קומי אשר מספר בו זמנית שני סיפורים, על עבר ועל הווה, שני סיפורים בלתי נפרדים שמשפיעים אחד על השני. מדובר במשימה מורכבת במיוחד שבמאים אחרים יכלו להסתבך בה ולא למצוא את הידיים והרגליים, אך זהו לא המקרה. הסרט מצליח לשלב בין זהויותיו הרבות בחן ולהעביר סיפור מורכב שלא מזלזל באינטליגנציה של הצופה.

נושא השואה הוא מרכזי במיוחד בסרט, עמיקם לא שייך לניצולי השואה אך בדידותו דוחפת אותו לנסות ולהשתייך לקבוצה זו בכל זאת, הוא מקעקע מספר על היד ועובר משבעה לשבעה כשהוא מספר פעם אחר פעם סיפור שלא שייך לו. עמיקם מצליח להתחבר עם שתי נשים- האחת מהן היא רופאה בגמלאות(שמגולמת על ידי גילה אלמגור), אלמנה שמנסה לשמור על קור רוח ולהישאר רצינית, אך נותנת לטבעה האנושי לפרוץ בחברתו של עמיקם(אשר מציג עצמו בפניה כרומק), למשל כאשר השניים מדברים ומנסים לכבוש צחוק בסביבה רצינית. השנייה היא דיוות תיאטרון (מרים זוהר) גדולה מהחיים שעבורה כל העולם במה, גם על הבמה וגם בחייה הפרטיים היא מספקת תמיד הופעה בלתי נשכחת, אך דווקא היא נופלת בקסמיו של רומק שמחזר אחריה, אך למעשה רוצה את כספי הרנטה שלה (קצבה מהסכם השילומים עם גרמניה אשר ניתן לניצולי שואה), היחידה שמבחינה בכוונותיו הנסתרות של רומק היא העוזרת שלה (שמגולמת על ידי דבורה קידר) שמספקת חלק לא קטן מהרגעים הקומיים של הסרט עם הערות מדויקות.

בסיפור ההווה אנו עוקבים אחרי דמותו של אמנון, בלש שממונה על מקרה המוות של רומק על אף סלידתו הברורה מהמקרה. במקביל לתיק שלא רצה לטפל בו הוא מתמודד עם מצב משפחתי לא פשוט, הוא מתקשה לשלם מזונות לגרושתו (מלי לוי) אליה הוא רוצה לחזור. נושא השואה לא מדלג גם על עלילה זו ובא לידי ביטוי דרך הוריו של אמנון. באחת הסצנות המצחיקות ביותר בסרט, בתו של אמנון מראיינת את הוריו כחלק מעבודת השורשים שלה אודות ילדותם, לאחר שאמנון ביקש מהם לסנן את זוועות השואה מסיפורם, הם מנסים לייפות את סיפור ילדותם באופן ברור למדי אשר מתפספס אצל הילדה הצעירה.

מדובר בסרט מומלץ מאוד שהיה על המסכים עוד לפני מספר חודשים, כאשר הוא יצא לצפייה בDVDכדאי מאוד לצפות בו, מדובר בסרט שחבל לפספס.

מה נמצא בעתידו של הבמאי?

קשה לומר, סרט הביכורים של וולף הוא סרטו היחידי באורך מלא בינתיים, אבל בהתחשב בנקודת ההתחלה המרשימה שלו, ניתן לשער שסרטיו הבאים יהיו גם כן מעניינים במיוחד.

בריק (2005)- ריאן ג'ונסון

התגעגעתם לג'וזף גורדון לוויט? הוא חוזר בסרט ביכורים נוסף( אני מתחיל לחשוב שמדובר בדפוס בקריירה שלו, אולי הוא ירצה גם לשחק בסרט הביכורים שלי יום אחד), הפעם מדובר בסרט הפילם-נואר בריק.

הסרט מספר את סיפורו של בראנדן, תלמיד תיכון לא חברתי במיוחד שיוצא למסע להצלת חברתו לשעבר לאחר שיחת טלפון מבוהלת שקיבל ממנה. העלילה מלאה בפרטים קטנים שהצופה צריך להבין ולזכור על מנת להבין אותה כמכלול ולא מספקת אספקיזם קליל ונינוח, אך זוהי דווקא נקודת החוזק של סרט זה, לעומת סרטים שהסתבכו בעלילה של עצמם עד מעל הראש והיו צריכים למצוא פתרון קל מידי או מעצבן כדי לצאת מהתסבוכת שיצרו בעצמם, הסרט הזה הולך עם האמת שלו עד הסוף ובהצלחה, הוא לא מנסה לפשט את הדברים ומספק מספר רגעים מותחים ומרתקים.

הסרט מצליח לבנות נרטיב מוכר בסביבה מרעננת, ז'אנר הפילם נואר הינו אחד מהז'אנרים המוכרים ביותר, אבל המיקום של הדמויות והעלילה בסביבה של תיכון מכניסה משהו חדש ומעניין. שני העולמות שלכאורה די מרוחקים זה מזה מתיישבים בקלות אחד עם השני ומשלימים זה את זה.

סיפור ההפקה של הסרט מעניין לא פחות, הסרט הופק באופן די עצמאי בעזרת כסף שנאסף מחברים וקרובי משפחה של הבמאי ריאן ג'ונסון. כתוצאה מכך לא היה לסרט תקציב גבוה במיוחד כמו לסרטים הוליוודים אחרים והיה צורך בחשיבה יצירתית: למשל סצנת הזיה/חלום מרכזית בסרט צולמה ברוורס, כלומר כל הפעולות שמתרחשות בסצנה צולמו בסדר הפוך(בסצנה שחקנית יוצאת ממנהרה ובמקביל נראית שקית שמתרחקת מכיוון הליכתה בתוך זרם מים, בצילומים עצמם השחקנית הלכה אחורה והשקית נגררה פנימה, בעריכה סדר הסצנה התהפך). כמו כן, בן דודו של הבמאי הוא מי שהלחין את פסקול הסרט. הלוקיישנים בסרט גם כן היו מאתגרים ומעניינים: התיכון שבו מתרחשת עלילת הסרט הוא התיכון שבו למד ג'ונסון בצעירותו והאישור לצילומים בחלק מהלוקיישנים הגיע ממש ברגע האחרון, למקומות שעדיין היו בתהליך בנייה או שהיו לקראת הריסה.

מדובר בסרט מותח ומלא הפתעות שמומלץ מאוד לחובבי פילם נואר.

מה נמצא בעתידו של הבמאי?

ג'ונסון המשיך בדרכו כבמאי וביים את הנוכלים בלום בכיכובו של אדריאן ברודי (שבו טרם צפיתי) ולאחר מכן ב2012 את לופר בו חזר לככב ג'וזף גורדון לוויט בתפקיד הראשי. סרט זה הוא סרט מד"ב מרתק ומסקרן שמראה שג'ונסון ממשיך במסלול שהתחיל עם סרטו הראשון בריק. בנוסף לכך, הוכרז שג'ונסון יביים את פרק 8 בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים (לא את רוג אחד ולא את הספין אוף של האן סולו, אלא את הסרט הרשמי הבא שממשיך את חידוש הסדרה המקורית)

אילו סרטי ביכורים אתם אוהבים במיוחד? שתפו אותנו בתגובות.

[1] Shaun of The Dead

[2] Hot Fuzz

[3] The World's End

[4] This is The End [5] Airplane!

[6] Hot Shots!

[7] Hot Shots! Part Deux

[8] The Naked Gun

#500ימיםעםסאמר #מתעלהמתים #טיסהנעימה #ציפוריחול #בריק